<h1>תוספות חכמי אנגליה — נדה</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[נדה מ"א ע"א] בהוייתן קדושים. לשו' הוייה נקט, משום דמאשר יהיה לך נפקא [בכורות י"ד ע"ב] ולדות קדשים ליקרב, ופ"ה דל"ג בהוייתן קדושים, דמשמ' דקוד'[ם] שנולד הוי פסול כי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, א"כ למה לי זאת למעט, פשיט' דאינו קדוש דהא מכי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, ואדרבה ניחא יותר למעט כי היו קדושים ממעי אמן דהוי חדוש יותר. אלא אי אמרת דבכור [מפטר] רחם נפקא. פי' דאינו קדוש, וכיון דחולין הוא פשיט' דתרד ולמה לי וזאת, והק' רש"ם ואימ' דקרא דפטר רחם ממעט בהמה בכור דחולין וקרא זאת ממעט בכור מקדשים, ותיר' הא ליכא למימר הא קדשים אינו חייב בבכורה כו'. הכי נמי מסתברא. פי' דמיירי בקדש ולא בבכור. מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע. פרש"ם דמיירי שהקדישו ואחר כך נרבעו, דאי נרבעו קודם הקדש לא חל עליה קדוש', וא"כ למה לי מזאת דתרד, וכן אתנן זונה מיירי לאחר שהקדישו, דאי קודם שהקדישו מאחר שנפסל אין הקדש חל עליו, והק' רש"ם היאך יכול לאוסרו בנעבד ומוקצ' לאחר שהוא קדוש, והא הוא לגבוה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותיר' דהכ' מיירי בקדשים קלים דהוי ממון בעלים, ועוד י"ל דהא דאמרינן אין אדם אוס' דבר ש"ש היינו בלא מעשה אבל הכא עושה מעשה, וע"ה [— ועוד הקשה] הכי מצי לאסור אתנן ומחיר לאחר הקדש והא אין אד' כו', ותי' מיירי כגון שנת'[ן] העובר שבמעיה בקדשים קלים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן קדושים, א"כ כשהיו במעי אמן היה יכול לנותנן דאינו קדוש וחל עליו איסור אתנן, ועו' הק' א"כ דסבר בהויתן קדושים ולא קודם לכן א"כ חולין הם כיון דכבר נפסלו ממעי אמן ולמה לי זאת לומ' דתרד פשיטה כיו' דחולין הן, ותי' דלמ' (שם) קדושת הפה (שם) [חל] עליהן, ועוד הקש' א"כ משמ' דלא מצית למצא אתנן ומחיר אלא בעובר שנתנן במעי אמן ואמאי והא איכ' לאוקמינ' בבהמה שלמים וכר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוא ויכול לאוסרו ונותנו כמו שתרצנו, ותירץ הא לית' למימר, דגבי אתנן זונה כת' [דברים כ"ג] כל נדר ודרשינן מיניה [פסחים צ' ע"א] פרט לנד[ו]ר כבר, דדבר הנדור כבר אין איסור אתנן חל עליהו, ואי מוקי ליה כר' יוסי הגלילי ונתנו לאחר שהקדישו אינו אסור משום אתנן כיון דכבר היה קדוש ונדור, לכך צ"ל כמו שפירשתי, אבל ק' לרבי' כיון דנתנן במ[עי] אמן קודם הקדש דבהוית' מצית לאוקומ' [בקדשי קדשים].
<h2>דף כה.</h2>
[נדה מ"א ע"א] בהוייתן קדושים. לשו' הוייה נקט, משום דמאשר יהיה לך נפקא [בכורות י"ד ע"ב] ולדות קדשים ליקרב, ופ"ה דל"ג בהוייתן קדושים, דמשמ' דקוד'[ם] שנולד הוי פסול כי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, א"כ למה לי זאת למעט, פשיט' דאינו קדוש דהא מכי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, ואדרבה ניחא יותר למעט כי היו קדושים ממעי אמן דהוי חדוש יותר. אלא אי אמרת דבכור [מפטר] רחם נפקא. פי' דאינו קדוש, וכיון דחולין הוא פשיט' דתרד ולמה לי וזאת, והק' רש"ם ואימ' דקרא דפטר רחם ממעט בהמה בכור דחולין וקרא זאת ממעט בכור מקדשים, ותיר' הא ליכא למימר הא קדשים אינו חייב בבכורה כו'. הכי נמי מסתברא. פי' דמיירי בקדש ולא בבכור. מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע. פרש"ם דמיירי שהקדישו ואחר כך נרבעו, דאי נרבעו קודם הקדש לא חל עליה קדוש', וא"כ למה לי מזאת דתרד, וכן אתנן זונה מיירי לאחר שהקדישו, דאי קודם שהקדישו מאחר שנפסל אין הקדש חל עליו, והק' רש"ם היאך יכול לאוסרו בנעבד ומוקצ' לאחר שהוא קדוש, והא הוא לגבוה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותיר' דהכ' מיירי בקדשים קלים דהוי ממון בעלים, ועוד י"ל דהא דאמרינן אין אדם אוס' דבר ש"ש היינו בלא מעשה אבל הכא עושה מעשה, וע"ה [— ועוד הקשה] הכי מצי לאסור אתנן ומחיר לאחר הקדש והא אין אד' כו', ותי' מיירי כגון שנת'[ן] העובר שבמעיה בקדשים קלים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן קדושים, א"כ כשהיו במעי אמן היה יכול לנותנן דאינו קדוש וחל עליו איסור אתנן, ועו' הק' א"כ דסבר בהויתן קדושים ולא קודם לכן א"כ חולין הם כיון דכבר נפסלו ממעי אמן ולמה לי זאת לומ' דתרד פשיטה כיו' דחולין הן, ותי' דלמ' (שם) קדושת הפה (שם) [חל] עליהן, ועוד הקש' א"כ משמ' דלא מצית למצא אתנן ומחיר אלא בעובר שנתנן במעי אמן ואמאי והא איכ' לאוקמינ' בבהמה שלמים וכר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוא ויכול לאוסרו ונותנו כמו שתרצנו, ותירץ הא לית' למימר, דגבי אתנן זונה כת' [דברים כ"ג] כל נדר ודרשינן מיניה [פסחים צ' ע"א] פרט לנד[ו]ר כבר, דדבר הנדור כבר אין איסור אתנן חל עליהו, ואי מוקי ליה כר' יוסי הגלילי ונתנו לאחר שהקדישו אינו אסור משום אתנן כיון דכבר היה קדוש ונדור, לכך צ"ל כמו שפירשתי, אבל ק' לרבי' כיון דנתנן במ[עי] אמן קודם הקדש דבהוית' מצית לאוקומ' [בקדשי קדשים].
<h2>דף כח.</h2>
[נדה מ' ע"ב] את הרוב' והנרבע. פי' רש"י על פי עד אחד, דאי על פי שנים תיפוק לי ממשקה ישר', מן המותר לישראל, וקש' להר"ר מאיר דילמ' על פי עד אחד אם עלו לא ירדו, וקרא על פי שנים דאם עלו ירדו וקודם שנגמ' דינו דלא נפיק ממשקה ישר' מן המות' לישר', שהרי מותר לישר', ותירץ דע"כ קרא לא אתא לקודם שנגמ' דינו כו', ואמ"ש פי' דפרש"י ע"כ העביר'[ה] איסורו ולא הגמר דינו, דאי הגמ' דין אוסרו תיפוק ממשקה ישר', אלא פשיטה העבירה איסורו, א"כ מה על פי בעלי' או על פי עד אחד כמ'[ו] שתי עדים, למבין.
[נדה מ"א ע"א] מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע. פרש"ם דמיירי שהקדישו ואחר כך נרבעו, דאי נרבעו קודם הקדש לא חל עליה קדוש', וא"כ למה לי מזאת דתרד, וכן אתנן זונה מיירי לאחר שהקדישו, דאי קודם שהקדישו מאחר שנפסל אין הקדש חל עליו, והק' רש"ם היאך יכול לאוסרו בנעבד ומוקצ' לאחר שהוא קדוש, והא הוא לגבוה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותיר' דהכ' מיירי בקדשים קלים דהוי ממון בעלים, ועוד י"ל דהא דאמרינן אין אדם אוס' דבר ש"ש היינו בלא מעשה אבל הכא עושה מעשה, וע"ה [— ועוד הקשה] הכי מצי לאסור אתנן ומחיר לאחר הקדש והא אין אד' כו', ותי' מיירי כגון שנת'[ן] העובר שבמעיה בקדשים קלים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן קדושים, א"כ כשהיו במעי אמן היה יכול לנותנן דאינו קדוש וחל עליו איסור אתנן, ועו' הק' א"כ דסבר בהויתן קדושים ולא קודם לכן א"כ חולין הם כיון דכבר נפסלו ממעי אמן ולמה לי זאת לומ' דתרד פשיטה כיו' דחולין הן, ותי' דלמ' (שם) קדושת הפה (שם) [חל] עליהן, ועוד הקש' א"כ משמ' דלא מצית למצא אתנן ומחיר אלא בעובר שנתנן במעי אמן ואמאי והא איכ' לאוקמינ' בבהמה שלמים וכר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוא ויכול לאוסרו ונותנו כמו שתרצנו, ותירץ הא לית' למימר, דגבי אתנן זונה כת' [דברים כ"ג] כל נדר ודרשינן מיניה [פסחים צ' ע"א] פרט לנד[ו]ר כבר, דדבר הנדור כבר אין איסור אתנן חל עליהו, ואי מוקי ליה כר' יוסי הגלילי ונתנו לאחר שהקדישו אינו אסור משום אתנן כיון דכבר היה קדוש ונדור, לכך צ"ל כמו שפירשתי, אבל ק' לרבי' כיון דנתנן במ[עי] אמן קודם הקדש דבהוית' מצית לאוקומ' [בקדשי קדשים]. ומן להוציא נוגח. מן יתורא דוי"ו קא דריש. פרט לנדמה. לעיל בברית' דקתני אתנן ומחיר כלאים הוה מצי למיתני נדמה, ובכלל כלאים הוו קצת דהוי כעין כלאים.
